הרדמה מיילדותית

1.      הרדמה (אלחוש) אפידורלית:
הפגת כאב באמצעות הזרקת חומר מאלחש מקומי לחלל האפידורלי בעמוד השדרה. השיטה נחשבת ליעילה ביותר מבין כל שיטות האלחוש בלידה.

 

2.      הרדמה ספינלית:
שיטת הרדמה אזורית שבה מוזרק חומר מאלחש לחלל הספינלי של עמוד השדרה. גורם להרדמה עמוקה תחושתית ומוטורית. יעילה לביצוע ניתוחי בטן תחתונה, אגן וגפיים תחתונות. נחשבת ליעילה ונפוצה לבצוע ניתוח קיסרי.

 

3.      הרדמה ספינלית- אפידורלית משולבת:
שיטת אלחוש או הרדמה שבה לאחר מיקום המחט בחלל האפידורלי, חודרים דרכה עם מחט ספינלית. מזריקים חומר אלחוש דרכה ולאחר מכן משאירים קטטר (צינורית) בחלל האפידורלי. השיטה נחשבת יעילה לנתוח קיסרי ומאפשרת הארכת ההרדמה במידה והניתוח מתארך וכן מתן אלחוש אחרי הלידה דרך הקטטר האפידורלי.

 

4.      אפידורל בהליכה:
מאפשר מתן אלחוש אזורי בריכוזים נמוכים בתוספת אופיואידים (נגזרות של מורפין). ניתן לבצעה ע"י בצוע אלחוש ספינלי- אפידורלי משולב או אפידורל. מתקבל אלחוש תחושתי ללא הפרעה תנועתית, כך, שהיולדת יכולה לשבת או ללכת. צורה זו מתאימה בעיקר לשלב הראשון של הלידה. מכיוון שהשיטה דורשת השגחה צמודה של מיילדת אחר היולדת והעובר, השיטה אינה נפוצה.

 

5.      אלחוש אפידורלי עם משאבת PSA Patient Controlled Analgesia)):
לאחר בצוע האלחוש האפידורלי מחברים את הקטטר האפידורלי למשאבה אשר מופעלת לסירוגין על ידי היולדת לפי דרישתה. השיטה מגדילה את שביעות הרצון של המטופלת מורידה את התלות בצוות  המטפל וכן את המינון לחומרי הרדמה מקומית.

 

6.      אלחוש מקומי:
בשמוש לאלחוש והרדמה אזורית . כמו אצל רופא שיניים , עיניים או פלסטיקאי. החומרים הנפוצים בשימוש הם ליגנוקאין ומרקאין שניהם מקבוצת האמידים - ארוכי פעולה ומתפרקים בכבד. פעולתם   נעשית על ידי חסימת תעלות הנתרן בעצב. חדירת החומר לדם יכולה לגרום להפרעות קצב בלב או למערכת העצבים הגורמת להתכווצויות.

 

7.      אלחוש תוך ורידי - ("זריקת טשטוש"):
כאלטרנטיבה לאלחוש אפידורלי משתמשים באופיואידים שהם נגזרות של מורפין, בהזרקה תוך ורידית.   הנפוץ מביניהם הוא הפטידין . יתרונו בכך שניתן על ידי מיילדת ולא דורש מיומנות או השגחה מיוחדת. חסרונו בכך שהצלחת האפקט האנלגטי (נוגד כאבים) חל בכ- 50% מהמקרים (לעומת 95% באלחוש אפידורלי) . עיקר האפקט הוא סדציה ("טשטוש"). מנות חוזרות יגרמו טשטוש יתר של היולדת עם בעיה של חוסר שיתוף פעולה בלידה,  ומאידך לקשיי נשימה ליילוד והפרעת הנקה.

 

8.      הוראות נגד להרדמה ואלחוש אזורי:
הוראת נגד מוחלטות הן: הפרעות קרישה, סירוב היולדת, זהום מקומי בגב או קעקוע באזור הדקירה בגב, מצב המודינאמי לא יציב עם לחץ דם נמוך או זהום בדם.
הוראות נגד יחסיות הן: בעיות בגב והפרעות נוירולוגיות.

 

9.      סבוכי אלחוש והרדמה אזורית:
ירידת לחץ דם, כאבי ראש, אלחוש גבוה מדי, רעילות חומרי אלחוש עם התכווצויות והפרעות לבביות,  תסמונת נוירולוגית חולפת  ונדיר מאד - חסר נוירולוגי קבוע.

 

10.  כאבי ראש אחרי הרדמה אזורית:
כתוצאה מחדירת קרום הדורה של חוט שדרה עם מחט ספינלית (באופן מכוון) או על ידי מחט אפידוראלית (באופן לא מכוון) נוצר חור בקרום הדורה ודליפת נוזל חוט שדרה. על ידי כך נוצר תת לחץ סביב המוח, משיכת של כלי דם וכאבי ראש עורפיים וקודקודיים. כאשר כאב הראש נובע מדליפה דרך נקב רחב יותר (מחט אפידורלית) יידרש טיפול מאוחר יותר על ידי הזרקת דם עצמי לחלל אפידורלי בעמוד השדרה שהצלחתו כ-85%.

 

11.  כאבי גב ואלחוש אפידורלי:
לא הוכח קשר בין אלחוש או הרדמה אפידורלית  לבין כאבי גב. ללא אלחוש אפידורלי יופיעו כאבי גב אחרי  לידה  בשכיחות של כ- 40% ולכן אין מניעה לביצוע אלחוש אפידורלי בנוכחות כאבי גב בתנאי שאין סמני חסר נוירולוגיים כמו חולשה, חוסר תחושה או נימול בגפיים תחתונות. 

דרונט בניית אתרים